אוגר סיבירי

מבט חטוף

אוגר סיבירי (Phodopus sungorus) הידוע גם כאוגר סיבירי גמדי, הינו מין קטן מימדים המשתייך למשפחת האוגריים תחת סדרת המכרסמים. האוגר הסיבירי הוא אחד משלושה מינים המשתייכים לסוג אוגרים גמדיים (Phodopus). גודלו בדרך כלל כמחצית גודלו של האוגר הסורי (אוגר זהוב), ולכן נקרא, בין היתר, אוגר גמדי, בדומה לשאר המינים מסוג זה.

האוגר הסיבירי מצויד ב"כיסי לחיים" בהם אוגר את מזונו, מפעולה זו נגזר שמו. אוגר זה מאופיין בדרך כלל בפס עבה שצבעו אפור כהה אשר משתרע על גבו, בכפות רגליים מכוסות בפרווה ובמבנה גוף כדורי.

תוחלת חייו של האוגר הסיבירי בשבי נעה בין שנה עד שלוש שנים, במקרים מסוימים חיים אף יותר בעוד שבטבע תוחלת חייהם היא כשנה אחת בלבד.

לאוגרים הסיבירים אין עונת רבייה קבועה, הם מתרבים לעיתים קרובות ומעמידים מספר גדול של צאצאים בכל המלטה לאורך כל השנה. הצאצאים יתנהגו בתוקפנות האחד כלפי השני בעוד שהנקבות עשויות לגלות תוקפנות גם כן כלפי הזכרים.

האוגרים ידועים כאגרסיביים כלפי אוגרים זרים אחרים, אי לכך כאשר אוגר זר יכנס לכלוב של אוגר אחר הוא עשוי למצוא עצמו מותקף עד זוב דם.

מקורו של האוגר הסיבירי בזונגריה, סיביר, קזחסטן, מונגוליה ומנצ'וריה.

מראה חיצוני

פרוותו של האוגר הסיבירי הינה ארוכה יחסית לגופו וצפופה, מרקמה וצבעיה משתנים מפרט לפרט.

אורך ראשו נע בין 70-90 מ"מ, זנבו כ-15 מ"מ, אורך רגליו האחוריות כ-15 ס"מ, סה"כ אורך גופו מזנב ועד לקצה חוטמו כ-10 ס"מ. משקלו בטבע משתנה בצורה דרסטית לאורך השנה כאשר בחורף משקלו הוא הנמוך ביותר, בשבי משקלו יחסית יציב ועומד על כ-45-60 גרם.

בטבע, כאשר החורף הקר קרב ובא וכשהיום מתקצר, הפרווה הכהה של האוגר הסיבירי כמעט מוחלפת במלואה בפרווה לבנה, בשבי לעומת זאת, ההחלפה מתרחשת לעיתים נדירות.

אישיות והתנהגות

האוגר הוא מכרסם אשר פעיל בעיקר בשעת בין הערביים או לפני עלות השחר, אך בשבי מסוגלים לשנות את הרגליהם במידה ומוגש לו האוכל בשעה קבועה לצד תנאי תאורה מתאימים. מומלץ לא להפריע לאוגר בשנתו מפני שהפרעה עלולה לגרום לאוגר לקום רוגז ותוקפני.

סבלנות ואימון הולם יכולים לגרום לאוגר לבצע טריקים פשוטים כמו "לבקש" חטיף או לרוץ במסלול מכשולים אך אחת ההנאות הגדולות ביותר בגידול אוגר סיבירי היא דווקא הצפייה בו. כאשר האוגר סיבירי ער, נראה תמיד כי הוא עסוק בביצוע משימות שונות, סידור ביתו, ריצה בגלגל, רחרוח ואף סתם להתרוצץ סביב ביתו, יש כאלה שמוצאים אפילו את האופן שבו האוגר אוכל מרתק.

האוגרים הם חיות טרף, לכן על המגדל החובה לזכות באמונים לאט ובהדרגה. נדמה שהאוגרים הם גם אמני הסתתרות ובריחה , בתוך הכלוב ומחוצה לו, לכן חשוב מאוד לספק כלוב בטוח ואף סביבה בטוחה כאשר משחקים עימו מחוץ לכלוב.

כחיית מחמד

האוגר הסיבירי (והכלאותיו) הינו מין נפוץ מאוד אצל מגדלים וחנויות חיות בארץ ובעולם ,בין היתר, הודות לקצב התרבותו בשבי וקלות ביותו.

דפנות כיסי הלחי של האוגר הסיבירי עשויים להיפצע במידה ובסביבתו חפצים חדים אותם עלול להכניס לפיו. האוגר הסיבירי עשוי לעיתים לסבול מפצעי נשיכה מאוגרים אחרים, שן שבורה, התייבשות, שלשול, עצירות, ובעיות אוזניים על כן יש לספק סביבה בטוחה בה תמיד יש לספק מים טריים, מזון מגוון ומועשר (לא מקולקל).

טיפול ותזונה

בכדי לגדל את האוגר הסיבירי בשבי יש לרכוש כלוב אשר מתאים בגודלו ועומד תחת הסטנדרטים הבאים:

• כלוב מאוורר (פתוח בחלקו).
• במידה והכלוב מרושת יש לוודא כי הרווח בין סורגיו איננו מאפשר מעבר של האוגר.
• מתקן שתייה / בקבוק שתייה.
• בית קטן או כל חפץ דמוי בית בו יכול האוגר להסתתר.
• שכבה עבה של מצע רך בכלוב, נסורת לדוגמה.

יש לספק לאוגר מים טריים על בסיס יומי ולדאוג תמיד כי יש מספיק מזון בכלובו.

התזונה הבסיסית של האוגר בטבע כוללת זרעים, פירות, עשב ואף חרקים בהזדמנויות שונות הנופלות בחלקו. בשבי, על המגדל לספק מזון מועשר ומגוון בכדי שזה יענה על צרכיו התזונתיים של האוגר. בארץ, המזון הנפוץ ביותר למכרסמם הינו כופתיות יבשות, רכיביהם בין היתר: תירס, חיטה, שעורה, כוספת חמניות, שמן, חרובים, שיבולת שועל, גזר, מינרלים וויטמינים.

ניתן לגוון עם פירות וירקות טריים מן המותר אך בכמויות קטנות אשר לא עולים על 20% מסך צריכת המזון הכללית. חשיפה למזונות טריים חדשים צריכה להיעשות בהדרגה מפני שאלה עשויים לגרום לבעיות במערכת העיכול של האוגר.

חלק מרשימת המזונות האסורים לאוגר: שקדים, זרעי תפוח, פירות או ירקות משומרים, שוקולד, סוכריות, חטיפים של בני אדם, תפוח אדמה, חציל, אבוקדו, עגבניות ומלון.

הבדל בין המינים

ניתן להבדיל בין המינים על ידי בדיקה גופנית פשוטה יחסית. אחזו את אוגריכם כאשר בטנו פונה אליכם ולפניכם 2 נקודות, אחת הנקודות הקרובה לזנב הינה פי הטבעת ואילו השנייה היא הפין או הפת. כאשר שתי הנקודות קרובות האחת לשנייה, הרי זו נקבה ואילו הנקודות רחוקות האחת מהשנייה, הרי זה זכר.

כאשר האוגר בוגר, ניתן אף לזהות אשכים או פטמות המעידים כי זהו זכר או נקבה בהתאמה.

רבייה

האוגר הסיבירי, אשר מגיע לבגרות מינית בגיל 6-7 שבועות, מתרבה בקצב מהיר במיוחד וללא תקופת רבייה מוגדרת, כך מסוגל זוג להעמיד מספר גדול של צאצאים בשנה. לנקבה היכולת להיכנס להיריון שנית מיד לאחר המלטת צאצאיה. רבייה בקצב כה מהיר הינה תוצר של "אסטרטגיה הישרדותית" אותה סיגלו בטבע.

משך היריון הנקבה נמשך כ-18-22 ימים, בתקופה זו הנקבה תשנה התנהגותה, בין היתר תרבה לאכול,תטפח עצמה ותחפור במצע שבכלוב, ניתן אף לשים לב בחוסר מנוחה, בלבול ובהלה. בסוף תקופת ההיריון מעמידה הנקבה עד לכ-12 צאצאים, היא זקוקה לשקט ויש להימנע מהפרעה כאשר צאצאיה מגיחים לאוויר העולם. התעסקות עם הכלוב או הפרעות כאלה ואחרות עשויות לגרום לאם לטרוף את גוריה.

תוקפנות האחד כלפי השני עשויה להתרחש לעיתים תכופות בין הצאצאים לאחר שנגמלו מחלב אימם. אין להפריד בין הצאצאים לבין אימם עד לגיל שלושה שבועות לכל הפחות.

במשך תקופת הרבייה האוגרים הסיברים עשויים להפוך אגרסיביים. לאחר הזיווג, הנקבה עשויה גם כן לתקוף את הזכר בכדי להגן על גוריה. בתקופה זו הזכר יתחבא לרוב או יתחמק ככל שניתן מהנקבה בכדי להימנע מתוקפנותה.

הצאצאים יחלו לשתות בעצמם בגיל 13-15 ימים ולאכול לאחר 16-21 ימים, יש לדאוג כי מבחנות המים וקערות האוכל יהיו בהישג ידם.

בטבע

כפי שכבר צוין בפסקאות לעיל, בטבע האוגר הסיבירי מחליף את פרוותו בפרווה לבנה בחורף. התאמה זו מסייעת לאוגרים הסיבירים להתחמק מטורפים באזורים המושלגים. הפרווה שעל כפות רגליהם מגנה מפני האדמה הקרה שעליה דורכים באזורי האקלים הקר.

האוגרים חופרים מנהרות מתחת לפני האדמה שעומקן עד כמטר, מנהרות אלה מהוות להן משכן לגידול צאצאיהם ומקום מסתור מפני הטורפים השוררים על פני האדמה. למנהרות אלה מספר כניסות בימי הקיץ, בתקופה זו דפנות המנהרה מרופדות בטחב ואילו בחורף, בכדי לשמור על חום בתוך המנהרות, סוגרים האוגרים את כל המנהרות מלבד אחת בלבד ומפרדים את קירות המנהרה בפרווה של בעלי חיים שונים.

מלבד האזורים המושלגים, ניתן למצוא את האוגר הסיבירי גם בבתי גידול חצי- מדבריים ובערבות באזורי שדות חיטה או אספסת במרכז אסיה (זונגריה, סיביר, קזחסטן, מונגוליה ומנצ'וריה).