הקוֹקָטִיל (Cockatiel), או בשפה העברית נימפית מצויצת, הינו מין אינטליגנטי וחברותי אשר משתייך למשפחת הקקדואיים. הקוקטיל הוא אחד ממיני התוכאים הנפוצים בקרב המגדלים בארץ ובעולם לצד התוכון האוסטרלי.

הקוקטיל הינו מין קטן מימדים (אורכו ככל היותר כ-35 ס"מ) בעל מראה אקזוטי ואלגנטי. בשבי קיימים מרקמים וצבעים רבים לנוצותיו, אך המופע הנפוץ ביותר הינו גוף אפור, פנים וציצית צהובים ולחיים כתומות.

כחיית מחמד, הקוקטיל הוא מין חברותי, מקסים, ושובה לב ביופיו והתנהגותו. הקוקטיל הינו מין קל מאוד להחתמה, ניתן לאילוף, מרעיש מעט ובעל יכולת דיבור נמוכה. מין זה נפוץ מאוד בקרב המגדלים ורבייתו יחסית קלה, עקב כך הינו נפוץ מאוד ומחירו עממי יחסית למינים אחרים.

על אף שמדובר באחד ממיני התוכאים הנפוצים ביותר בקרב המגדלים המתחילים, חשוב לדעת כי הקוקטיל איננו הבחירה הטובה ביותר לאנשים הסובלים מאלרגיה. הקוקטיל, בדומה לשאר מיני משפחת הקקדואיים, מייצר אבק נוצות בכמות גדולה

הקוקטיל זקוק לאינטראקציה עם מגדלו או עם בני מינו בכדי לשגשג. יש לספק להם הן את צרכיהם הגופניים (מים ומזון מגוון ועשיר) והן את צרכיהם המנטאליים (גירוי אינטלקטואלי בעזרת משחקים ותרגילי אילוף).

במסגרת חקר של המין, בעזרת ממצאי DNA הוכיחו כי הקוקטיל באמת שייך לאחת מתתי המשפחות במשפחת הקקדואיים. המילה Cockatiel נגזרת מהמילה ההולנדית Kakatielje שפירושה "קקדו קטן", ואילו שמו המדעי של הקוקטיל הוא Nymphicus Hollandicus שמשמעותו "אלה של הולנד החדשה".

בתמונה: קוקטיל.

מין אקזוטי ואלגנטי זה מתהדר בטקסטורה ובצעי גוף פשוטים אך מרשימים. צבע גופו אפור, צהוב, לבן או קינמון (ועוד מוטציות צבע אחרות), לחייו כתומות, פניו צהובות וכך גם הציצית שעל ראשו, נוצות זנבו חלקות וארוכות.

אורכו של הקוקוטיל הוא כ-35 ס"מ לכל היותר מקצה מקורו עד לקצה זנבו ומשקלו נע בין 75-100 גרם.

הקוקטיל הינו מין שקט אינטליגנטי וחברותי. תוכי מהנה זה יכול להוות בן לוויה נהדר ולספק שעות רבות של הנאה במידה ואמון נרקם בינו לבין מגדלו.

קוקטיל זכר לעיתים יחפש אחר מראות או כל חפץ משקף מולם ירקוד וישרוק בעוד שהנקבה עשויה לחפש אחר אזור סגור וחשוך בו תוכל לקנן, בתוך הכלוב או מחוצה לו (גם כאשר אין זכר עימה בכלוב).

קוקטיל מוחתם עשוי לעיתים לדאות מכלובו הישר אל הרצפה, לכן, יש לגלות זהירות יתרה ולהיות ערניים למתרחש כאשר כלובו פתוח.

תנוחתה של הציצית על גבי ראשו של הקוקטיל יכולה להעיד מהו מצב רוחו:

• כאשר הציצית זקופה וישרה, יתכן והמשמעות היא שהקוקטיל מבוהל או סקרן.
• במצב מגננה הקוקטיל יחזיק את נוצות הציצית שטוחות קרוב לראשו, ואף עשוי לשרוק ולחרחר כאשר הוא לחוץ במיוחד.
• כאשר הקוקטיל רגוע נוצות הציצית שעל ראשו יהיו ישרות אך מונחות מעט לאחור, כמו כן, כאשר הקוקטיל מתפיח את הנוצות באזור הלחיים.

צעצועים שעוצבו להיהרס על ידי תוכים בעלי מקור קטן יהוו תוספת נפלאה לכלוב של הקוקטיל שברשותכם. ניתן ואף מומלץ להוסיף סולמות, נדנדות, עצים רכים ומשחקי עץ ופלסטיק מעניינים.

בסרטון: תוכי קוקטיל "שר" מזמזם את השיר "מי שטוב לו ושמח", מתוך YouTube.

הקוקטילים נוטים יותר לשרוק מאשר לדבר בשעה שלזכרים קיימת יכולת דיבור גבוהה יותר מאשר לנקבות, חלקם יכולים ללמוד לדבר מספר מילים ואף משפטים קצרים. הקוקטיל נוטה לרוב לצייץ ולשרוק מאשר לצווח, היותם שקטים באופן יחסי הופכים אותם לחיית מחמד נפלאה לשיכון בתוך הבית.

הקוקטיל זקוק לכלוב מרווח די בכדי למקם בתוכו ענפים, צעצועים, קערות אוכל ומים תוך גישה לנפנף בכנפיו ולהתעופף בתוכו מבלי לפגוע בקירות הכלוב או בחפצים בתוכו. לקוקטיל מוחתם מומלץ לספק כלוב עם דלת גדולה, כזו שתאפשר להוציאו ולהחזירו לכלוב בקלות. הקוקטיל הינו מין חברותי שמשגשג כאשר ניתנות לו הזדמנויות לקיים אינטראקציה עם המגדל או עם עוד מבני מינו.

כלוב לדוגמה, אידיאלי עבור קוקטיל: דלת גדולה (לתוכי מוחתם), מרווח די בכדי לאפשר הנחת צעצועים, קערות וענפים שונים.

יש לספק לקוקטיל מזון בכל עת ולהחליף את מי השתייה בכל יום. מומלץ לגוון במזונות בין היתר תערובות לקוקטיל, כופתאות, מזון ביצים, פירות וירקות (מן המותרים), תערובת השרייה ועוד. חשוב מאוד לספק מזון מגוון בכדי לענות על צרכיהם התזונתיים של הקוקטילים במיוחד בעונות הרבייה בהם זקוקה הנקבה לכמות גדולה של סידן, מינרלים וויטמינים חיוניים אחרים.

לגיוון והשלמת הויטמינים והמינרלים ניתן להוסיף בין היתר אבן גיר, בלוק מינרלים, עלי כרוב, סלק, עלי חסה, עלי ברוקולי, מלפפון ועוד אחרים.

יש להימנע מלהאכיל ב: עגבניות, אבוקדו, תפוחי אדמה, בצל, שום, חציל, שוקולד ומוצרי חלב, מזונות מלוחים ומזונות משומרים.

מומלץ להיוועץ במגדלים מנוסים טרם האכלת התוכי בפירות, ירקות ודברי מזון אחרים שלא מצויים ברשימה.

בבגרות מלאה של הקוקטיל (לאחר כ-6 עד כ-9 חודשים) ניתן למנות מספר הבדלים ויזואליים בין הזכר לנקבה.

נקבה - קוקטיל מופע רגיל:

• צבעי הנוצות באזור הפנים יהיו אפורות יותר וכך גם נוצות הציצית.
• הכתמים הכתומים על גבי הלחיים בהירות יותר.
• כתמים לבנים פזורים על גבי חלקה הפנימי של הכנף.
• צבען של נוצות הזנב הינם צהוב ואפור, מרקמן שונה גם כן, לנקבה נקודות ופסים על גבי זנבה.

זכר - קוקטיל מופע רגיל:

• צבעי הנוצות באזורים הפנים צהובות וכך גם נוצות הציצית.
• כתמים הכתומים על גביו לחייו מודגשים יותר.
• מרקם חלקה הפנימי של הכנף ושל הזנב חלק.

בשאר המוטציות ההבדל בין המינית מבחינה ויזואלית הינו שונה ובחלקם אף לא ניתן להבדיל בין הזכר לנקבה.

בדיקת דם לבדיקת מין הקוקטיל:

בעזרת בדיקת דם פשוטה, ניתן בקלות ובדיוק רב לדעת את מין הקוקטיל שברשותכם. לשם ביצוע הבדיקה יש להיוועץ בווטרינר מוסמך.

הקוקטילים מגיעים לבגרות מלאה בגיל 7-9 חודשים, לעיתים מעט לפני ולעיתים מעט אחרי. על אף שבני זוג בטווח הגילאים שצוין לעיל מסוגלים להזדווג כבר בגיל הזה, מומלץ להימנע מזיווג עד להגעת הנקבה לגיל שנה וחצי -שנתיים והזכר לגיל שנה - שנה וחודשיים. זיווג בגילאים מוקדמים עשויים להסב נזק רב להורים ולצאצאים במידה וישנם, לעיתים, במקרי קיצון אף לגרום למות הנקבה.

בתמונה: קוקטיל נקבה (מימין) וזכר (משמאל).

נקבות הקוקטיל פוריות עד להגעתן לגיל 8-10 ואילו הזכרים פוריים עד לגיל 12-14. כמובן, תמיד ישנם היוצאים מן הכלל ולכן ניתן למצוא אף קוקטילים בריאים מאוד, אשר ניזונו היטב וכמובן לצד גנטיקה טובה בעלי תקופת פוריות ארוכה יותר.

רביית קוקטילים, אף אם היא בטווח הגילאים שבהם הן הזכר והן הנקבה פוריים, עשויה להתגלות כחוויה מאכזבת. מיני תוכאים רבים בשבי לא תמיד מהווים את השילוב הטוב ביותר ליצירת זוג הורים פעילים. הן רבייה והן הורות הינם כישורים שנרכשים ושמועברים גנטית, זוגות חסרי ניסיון עשויים להיכנס לטראומה, לאכול או לנטוש את ביציהם וגוזליהם בהטלות הראשונות.

חלק מהזוגות לא מצליחים להעמיד צאצאים, בין היתר בעקבות בעיות בתפקוד המיני של הזכר או הנקבה (אי פוריות). אי פוריות אצל תוכי בשבי עשויה לנבוע מבעיות תזונה, בריאות, התנהגות או סביבתיות. סיבות ספציפיות לאי פוריות כוללות: תת תזונה, השמנה, מחלה, זיהום בקטריאלי ופטרייתי, הפרעות פוריות, חוסר איזון הורמונאלי, הפרעה להזדווג עקב אדם או בעל חיים אחר הנמצאים קרוב לאזור הקינון, מחסור במים, מחסור במזון רך הזקוק להאכלת הגוזלים, אי חשיפה מספקת לאור יום, רמות לחות וטמפרטורה בלתי הולמים, בית קינון במידה הלא נכונה, מחסור בחומרי קינון וגיל מוקדם מדי או מאוחר מדי של בני הזוג.

נקבת הקוקטיל, כ7-10 ימים לאחר זיווג מוצלח תחל להטיל כ-8 ביצים לכל היותר. יש חלון זמן בין הטלה של ביצה אחת לאחרת, זמן משוער כ-48 שעות. תקופת הדגירה עד לבקיעת הביצה נמשכת כ-18-22 יום.

הקוקטיל נוטה להתעטש מספר פעמים ביום בכדי לנקות את נחיריו מאבק וקשקשים, לצידן, עשויות להופיע הפרשות שקופות. אם ההתעטשויות הולכות ונשנות מלוות ו/או מלוות בהפרשות שצבען לא שקוף, יש להיוועץ בהקדם עם וטרינר מוסמך. הקוקטיל משיר את נוצותיו ומגדל חדשות מספר פעמים בשנה, אין צורך להיחלץ כאשר אלה אינם מלווים בהתקרחויות.

נקבות הקוקטיל נוטות לעיתים להיכנס למצב של הטלת ביצים כרונית מוגזמת, במצב זה רמות הויטמינים והמינרלים בגופה עשויים להידלדל במהירות. יש לדעת, הנקבה לא זקוקה לזכר בשביל להיכנס למצב זה, ביכולתה לייצר ביצים (לא פוריות) גם בהעדר הזכר. במצב שכזה, ובכלל, חשוב מאוד לספק מגוון רחב של מזונות במטרה לענות על צרכיהם התזונתיים. בכדי להשלים את רמות הויטמינים והמינרלים ניתן לקרוא עוד בפסקה טיפול ותזונה או על ידי לחיצה כאן.

מכיוון שאצל מגדלים רבים תזונתם של הקוקטילים מתבססת בעיקר על זרעים, קוקטילים רבים עשויים לסבול מתת תזונה ומחסור במינרלים וויטמינים, בנוסף, תזונה על בסיס זרעים בלבד הינה עשירה בשומן ועשויה לגרום למחלות בכבד.

בתמונה: קוקטיל בטבע.

בטבע, הקוקטיל שוכן באזורים בעלי אקלים צחיח למחצה ברחבי אוסטרליה, מחייתם בסביבה פתוחה זו עשויה להיות הסיבה שבגללה הקוקטילים הם מין שקט יחסית (בשונה מהמינים המגיעים מיערות הגשם הצפופים אשר מפיקים צלילי צווחות חזקות). בטבע, הקוקטיל תר אחר מזון על פני הקרקע וכך לעיתים גם יתנהג בשבי. כיום, הקוקטילים שנסחרים בין המגדלים הם ריבוי שבי בלבד וזאת מפני שאוסטרליה אסרה על ייצוא של קוקטילים משטחה לפני מספר שנים.

במידה ונמצאה טעות בדף זה, אנא עדכן אותנו בהקדם דרך טופס יצירת קשר (ראה צור קשר או לחץ כאן).