רועה גרמני
  • שם מלא: רועה גרמני
  • שם לועזי: German Shepherd
  • ארץ מוצא: גרמניה
  • צבע פרווה: שחור, חום, אפור, קרם, אדום
  • אופי ומזג: נאמן, מגונן, אינטיליגנטי, ידידותי כלפי משפחתו, רגוע, אנרגטי, חרוץ
  • גובה: 50 - 65
  • משקל: 22 - 44
  • תוחלת חיים: 9 - 13

רועה גרמני

מבט חטוף:

הרועה גרמני (German Shepherd) הינו אחד הגזעים הפופולאריים ביותר בארץ ובעולם. גזע זה ניחן באינטליגנציה גבוהה מאוד, קל נורא לאילוף ונחשב לאחד מכלבי העבודה הטובים והיעילים ביותר. לצד חוכמתו הרבה בה ניחן, הרועה גרמני הינו גזע ידידותי, מגונן, חם ואוהב את משפחתו אם כי פחות ידידותי כלפי זרים.

גזע זה פותח על ידי קפטן מקס וון סטפאניטץ אשר שם למטרה פיתוח כלב רועים שאין שני לו "תוצרת גרמניה". בתחילת דרכו שימש הרועה גרמני ככלב רועים וסייע לרועי הצאן ברעיית עדרם אך בשלב מאוחר יותר, עם התפשטות התיעוש בגרמניה, הוסב לביצוע עבודות שונות בחיק הצבא והמשטרה. כיום, גזע זה משמש ככלב נחייה לעיוורים, חילוץ, הצלה, רעייה, שמירה ועוד רבים.

גזע זה מתחלק לשני סוגים עיקריים: רועה גרמני קו דם עבודה ורועה קו דם תערוכה. בהרבעת רועה גרמני קו דם עבודה (גרמניה) שמים דגש על יכולות העבודה של הכלב בעוד שבהרבעת קו דם תערוכה (ארצות הברית) שמים דגש על מראהו וצורת הליכתו. לאור הרבייה הסלקטיבית תכונות האופי והמראה החיצוני שונה בין שני הסוגים.

הרועה גרמני מגלם תכונות אופי מהטובות ביותר, אולם איננו מתאים לכל אחד. גזע זה זקוק לפעילות גופנית ומנטאלית על בסיס קבוע בכדי לפרוק את האנרגיה הרבה אשר אצורה בגופו, בהעדרן, עשוי לבטא את השעמום והתסכול בדרכים שליליות. טיול קצר שמהותו "קקי פיפי" בלבד בשום פנים ואופן לא מספיק.

חשדנותו, ערנותו וחוסר יחסו הידידותי כלפי זרים הופכים את הרועה גרמני לכלב שמירה טוב, עם זאת אין הוא מתאים לחיות לבדו. הרועה גרמני זקוק לפעילות ויחס תמידיים מצד בעליו.

הרועה משיר פרווה בכמויות גדולות מאוד במשך כל השנה, במיוחד בעונות הנשירה. תהליך טיפוחו של הרועה גרמני הינו קל באופן יחסי אך בהחלט דורש זמן. סירוק והברשת פרוותו על בסיס קבוע מסייעים במניעת קשרים, הצטברות לכלוך בפרווה ופיזורה ברחבי כל הבית. מלבד סירוק פרוותו, מומלץ על בסיס קבוע לבדוק את גופו של הכלב ולחפש אחר סימנים המעידים על דלקות וזיהומים מקומיים, במידה וישנם היוועצו בווטרינר באבחון הבעיה ובדרכי הטיפול בה.

היסטוריה:

הרועה גרמני הוא גזע יחסית "חדש" אשר תחילת דרכו מתוארכת לשנת 1899 הודות לקפטן מקס וון סטפאניטץ, לימים קפטן בחיל הפרשים הגרמני, אשר הציב לעצמו מטרה אחת ברורה: יצירת גזע כלב רועים גרמני שאין דומה לו.

במשך מאות שנים, איכרים בגרמניה, בדומה לשאר האיכרים באירופה, הסתמכו על כלבים בהגנה וברעיית עדרם. חלק מהכלבים ניחנו ביכולות וכישורים אגדתיים ושימשו גם את הגרמנים, עם זאת, כפי שסטפאניטץ ציין, אף כלב מקומי (מאדמות גרמניה) לא פותח והוכר כגזע כלב רועים מגרמניה.

בשנת 1898, סיים סטפאניטץ את שירותו הצבאי ופצח בקריירה שנייה אשר תאפשר לו לממש את תשוקתו: הכלאה בין כלבים עד ליצירת כלב רועים גרמני עליון. לאחר שלמד את טכניקות הרבייה של הבריטים סטפאניטץ נסע ברחבי גרמניה, נכח בתערוכות ומופעי כלבים שם בחן כלבי רועים גרמניים שונים. וון סטפאניטץ צפה בכלבי רועים מובחרים, חלקם אתלטיים, חלקם בעלי כושר סיבולת גבוה וחלקם אינטליגנטיים אך טרם מצא את הכלב אשר ניחן בכלל התכונות יחדיו.

הורנד וון גרפטבתמונה: הורנד וון גרפט, האב הקדמון של גזע הרועה גרמני, מתוך ויקיפדיה.

יום אחד, בשנת 1899, וון סטפאניטץ ביקר במופע כלבים בו כלב בעל מראה זאבי לכד את עיניו, הקטור לינקסרהין היה שמו. סטפאניטץ במהרה רכש את הכלב ובשלב מאוחר יותר שינה את שמו להורנד וון גרפט. יופיו, נאמנותו, מבנה גופו החזק ויכולות שכליות מרשימות במיוחד בהן ניחן הרשימו מאוד את סטפאניטץ אשר בחר להקים לאחר מכן אגודה לכלב הרועה הגרמני (Verein für Deutsche Schäferhunde).

על אף שייעד את הגזע לעבודות רעייה, עם תיעוש הולך וגובר של גרמניה ראה סטפאניטץ כיצד הצורך בכלבי רועים הולך ודועך. סטפאניטץ היה נחוש שהרועה גרמני ימשיך להיות כלב עבודה, אולם הבין שיש למקמו במסגרות חדשות אחרות - תחילה בצבא ובמשטרת גרמניה.

סטפאניטץ השתמש בקשריו הצבאיים והצליח לשכנע את הממשלה הגרמנית להשתמש ברועה גרמני במסגרת הצבא. במשך מלחמת העולם הראשונה הרועה גרמני שירת במגוון תפקידים בשדה הקרב, ביניהם: כלב של הצלב האדום, שליח, שומר ומוביל אספקה.

הרועה גרמני הגיע לשטחי ארצות הברית לפני המלחמה אך זכה לפופולאריות רבה אחריה כאשר אנשי הצבא של בעלי הברית בכלל ואנשי הצבא של ארצות הברית בפרט הבחינו באומץ ליבו והאינטליגנציה הרבה שבה ניחן כלב זה, חלקם אף הביאו עימם רועים גרמניים מאירופה. אחד הכלבים שנלקחו, גור בן חמישה ימים אשר נלקח מצרפת על ידי רב טוראי בצבא האמריקאי, אומן ואולף ובשלב מאוחר יותר הפך אותו לאחד הכלבים הכי מפורסמים בהוליווד: רין טין טין. רין טין טין אשר הופיע בכ-26 סרטים, סייע בהגברת המודעות לרועה גרמני ובהפיכתו לפופולארי באמריקה. כיום, הרועה גרמני הוא אחד הגזעים הנפוצים ביותר בארצות הברית.

על אף שכוחות בעלי הברית התרשמו מהרועה גרמני הם לא היו שמחים על עצם מקור שורשיו הגרמניים. בעת המלחמה כל הדברים הגרמניים הוכפשו וסבלו מנידוי. בשנת 1917 ההתאחדות האמריקאית לכלבנות שינתה את שם הגזע לכלב רועה. באנגליה שמו של הרועה גרמני שונה לזאב אלזסי (על שם אזור הגבול באלזס-לורן שבין צרפת לגרמניה). ההתאחדות האמריקאית לכבלנות שינתה בחזרה את שמו של הגזע בשנת 1931 ולאחר כ-46 שנים, התאחדות האנגלית לכלבנות שינתה את שמו של הגזע בחזרה לרועה גרמני גם כן (שנת 1977).

וון סטפאניטץ נשאר מעורב באופן הדוק בפיתוח הגזע, בשנת 1922 הוא נחרד לאור הופעת תכונות פיזיות והתנהגותיות שליליות אצל הרועה גרמני, מזג תוקפני ונטייה לריקבון שיניים לדוגמה. כתגובה לכך, סטפאניטץ פיתח מערכת בקרת איכות אשר בודקת כל רועה גרמני טרם רבייתו, במסגרתן עובר הכלב בדיקות אינטליגנציה, מזג, אתלטיות ובריאות כללית טובה.

בעוד שבגרמניה וון סטפאניטץ שם דגש על מזג, אתלטיות ואינטליגנציה, תכונות חשובות לכלב עבודה, בארצות הברית מנגד שמו דגש על מראהו וסגנון הליכתו של הרועה הגרמני שם שימש ככלב תערוכות.

לאחר מלחמת העולם השנייה, לאור חוסר יכולותיו המבצעיות ופגמיו הגנטיים של הרועה גרמני שהורבע באדמת ארצות הברית, החלה ארצות הברית לייבא מגרמניה את הרועה לצורכי עבודה ושילובו תחת כוחות הצבא והמשטרה. בחלוף השנים, מגדלים אמריקאיים החלו לשים יותר דגש על יכולות גופניות, אינטליגנציה, מזג ובריאות כללית על פני מראה בדומה לגרמנים.

הרועה גרמני הוכר כגזע נפרד בשנת 1908 על ידי ההתאחדות האמריקאית לכלבנות ונכון להיום נמנה בין הכלבים הפופולאריים ביותר ברחבי ארצות הברית, ישראל והעולם כולו.

מזג ואישיות:

הרועה גרמני הינו כלב ידידותי, אוהב ונאמן לבעליו אך איננו ידידותי כלפי זרים וכלבים אחרים. על אף שאיננו ידידותי כלפי זרים הוא לא תוקפני בדרך כלל ואף מסוגל להיפתח בפני זרים. במידה חש מאוים (איום כלפיו או כלפי בעליו) יכול הכלב להפוך לתוקפני ומגונן, תכונה ההופכת אותו לכלב שמירה מצויין.

בסרטון: רועה גרמני מאומן ומאולף מבצע תרגילים וטריקים.

הרועה גרמני הינו גזע אשר ניחן באינטליגנציה גבוהה וניתן לאילוף בקלות, הוא משגשג תחת עבודה, מכל סוג, על בסיס יומי. ניתן לאמן רועה גרמני לסייע בשלל תפקידים שונים, החל מכלב נחייה לעיוורים, חילוץ, הצלה, רעייה, שמירה ועוד רבים.

הרועה גרמני עם ילדים וחיות מחמד אחרות:

במידה והרועה גרמני נחשף על בסיס קבוע לילדים, במיוחד כאשר הוא גור, ובנוסף מקבל אימון ואילוף על בסיס קבוע, הוא מהווה תוספת נפלאה למשפחה עם ילדים קטנים. הרועה דואג למשפחתו, עדין, נאמן, ומגונן תמיד.

הרועה גרמני הינו גזע גדול אשר מסוגל לקפוץ, ללא כוונה לפגוע, על ילדים קטנים ופעוטות, לכן, על הבעלים מוטלת האחריות לפקח על כל קיום אינטראקציה בינו לבין פעוטות וילדים קטנים. יחסו כלפי ילדים זרים מסתכם בחוסר ידידותיות ולרוב ללא נטייה לתוקפנות כלפיהם.

רועה גרמני עם כלבי יורקשייר טרייר"גזע זה מסתדר נהדר גם עם כלבים אחרים וחיות מחמד אחרות אם נחשף אליהם עוד מתקופת הגורות".

חשוב מאוד להסביר לילדים כיצד לקיים אינטראקציה תקינה ולמתוח קוים אדומים ברורים - ללמד מה מותר ומה אסור. הבהלת הכלב, הפרעה בזמן שינה או אכילה, משיכה בזנבו, אוזניו או כל חלק בגופו של הרועה גרמני עשויים להוביל לתקיפה מצידו.

גזע זה מסתדר נהדר גם עם כלבים אחרים וחיות מחמד אחרות אם נחשף אליהם עוד מתקופת הגורות. הרגלת רועה גרמני בוגר לכלבים ולחיות מחמד אחרים, ללא כל חשיפה מוקדמת לבעלי חיים אחרים, עשויה להיות קשה יותר אך אפשרית.

על כל חשיפה מאוחרת של הרועה גרמני לילדים וחיות מחמד אחרות מומלץ להיוועץ במאלף כלבים מוסמך.

טיפול:

במקור, פותח הרועה גרמני בכדי לסייע לרועה הצאן ברעיית עדרו לאורך כל היום, ובשלב מאוחר יותר גם לביצוע תפקידים שונים ומגוונים לצד האדם. כיום למגדלי הרועה גרמני תפקיד חשוב בפריקת אנרגיה רבה אשר אצורה בגופו בעזרת פעילות, מנטאלית וגופנית, על בסיס יומי.

רועה גרמני משחק בכדורהרועה גרמני זקוק לפעילות גופנית ומנטאלית רבה בכדי לפרוק אנרגיות.

הרועה גרמני חייב להיות בחברת בעליו רוב הזמן, אין הוא מתאים לשהייה לבד לתקופות ארוכות. ללא חברת בעליו, לצד מחסור בגירויים פיזיים ומנטאליים הרועה גרמני הופך למשועמם ומתוסכל. בדומה לגזעים רבים אחרים גם הרועה גרמני עשוי לנתב את האנרגיות האצורות בגופו באופן שלילי ולפתח דפוסי התנהגות שליליים במידה ולא פורק את האנרגיות באימונים, גופניים ומנטאליים, על בסיס יומי.

גזע זה נודע באהבתו לכרסם וללעוס כמעט כל דבר, בסיוע לסתותיו החזקות הוא מסוגל לפרק כמעט כל חומר. כרסום ולעיסת החומרים הלא נכונים עשויים לפגוע בשיניו ואף לגרום לזיהום או חנק, לכן, מומלץ לספק לכלב צעצועי נשיכה וחטיפים איכותיים איתם ישחק כאשר הוא לבדו ולמנוע בכל דרך גישה לחומרים ומוצרים אשר עשויים לפגוע בבריאותו.

מומלץ מאוד לחשוף את הרועה גרמני, החל מתקופת הגורות, למצבים, אנשים, כלבים, מראות, וצלילים שונים בכדי לאפשר לו לפתח יכולות חברתיות ותקשורתיות חשובות מאוד לחייו הבוגרים.

טיפוח:

תהליך טיפוח פרוותו של הרועה גרמנית נחשב במידת מה לקל אם כי דורש המון זמן. הרועה גרמני משיר את פרוותו במשך כל השנה בכמויות גדולות יחסית, בעיקר בעונות המעבר (עונות הנשירה) בהן משירים אף כמות גדולה יותר ולכן מומלץ לסרק ולהבריש את הפרווה לפחות שלושה פעמים בשבוע. מומלץ לסרק ולהבריש על בסיס יומי בכדי להקטין את כמות הפרווה המפוזרת ברחבי הבית.

הרועה גרמני בדרך כלל נקי ולא דורש רחצה לעיתים קרובות אלא בהתאם לצורך. רחצה עם שמפו כלבים לעיתים קרובות פוגעת בשכבת השומן המגנה על עורם של הכלבים ולכן איננה מומלצת.

רועה גרמניבתמונה: רועה גרמני. תהליך טיפוח קל יחסית אם כי דורש זמן רב.

לאלו אשר מצחצחים את שיניי כלביהם, מומלץ לצחצח כפעמיים בשבוע את שיניו של הכלב בכדי למנוע הצטברות אבנית על השן וחיידקים בחלל הפה. התמדה על צחצוח מסייעים במניעת מחלות חניכיים וריקבון שיניים. ניתן להשתמש בתכשירים דנטאליים, אלה מסייעים בניקוי וחיטוי חלל הפה אך אינם תחליף מלא לצחצוח שיניים.

הרועה גרמני אוהב נורא ללעוס, פעולה נוספת המסייעת בין היתר בניקוי השיניים. לעיסת וכרסום צעצועים וחטיפים דנטאליים מסייעים בניקוי שכבת האבנית על גבי השיניים (בעיקר הטוחנות) ועל כן מומלץ לספקם על בסיס קבוע.

לרועה גרמני פעיל אין צורך לגזור את הציפורניים עקב שחיקתן הטבעית בזמן הליכה על גבי משטחים קשיחים. במידה וניתן לשמוע את נקישות הציפורניים בזמן ההליכה יש להסיק כי הציפורניים ארוכות מדי, מומלץ לגזור אותן בהתאם לצורך ובהעדר הידע והניסיון הדרושים יש להיעזר בווטרינר/ית או בספר/ית כלבים. גזירת הציפורניים ללא כל ידע וניסיון מוקדם עלולים להוביל לפגיעה בכלב.

בזמן הטיפוח חפשו תמיד אחר פצעים, פריחות או סימנים אשר עשויים להצביע על זיהומים שונים. בחנו היטב את חלל הפה, האף, העיניים וכפות הרגליים וחפשו אחר סימנים חשודים, במידה וישנם יש להיוועץ בווטרינר בהקדם האפשרי. זכרו, אבחון מוקדם של מחלה עשוי לחסוך כאבים מיותרים של הכלב ולעיתים אף להציל את חיוו ממוות.

תזונה:

הרועה גרמני הינו כלב פעלתן אשר זקוק להשלמת אנרגיה בעזרת תזונה בריאה ומאוזנת. מזון איכותי חשוב מאוד לקיום אורח חיים תקין של הכלב ולפי מחקרים רפואיים, לצד אימון גופני על בסיס קבוע, מסייעים בריסון התפרצות מחלות גנטיות. מזון איכותי חשוב פי כמה בתקופת הגורות בהם מתפתח הכלב במהירות וזקוק לרמות חלבונים, שומנים ופחמימות תקינות לצד ויטמינים חיוניים אחרים.

תזונה לקויה או האכלת יתר עשויים לגרום לבעיות במפרקים ובעצמות. מומלץ להגביל את כמות החטיפים, להפעיל את הכלב ולחלק את כמות המזון המומלצת למספר פעמים ביום.

כמות מזון יומית מומלצת:

כמות המזון המומלצת ליום לגזע רועה גרמני משתנה מפרט לפרט ותלויה בגיל, בגודל, במבנה הגופני, בקצב חילוף החומרים וברמת פעילות, משמע, כמות מזון אשר מתאימה רועה גרמני אחד לא תתאים בהכרח לאחר ולהפך.

כמות צריכת המזון היומית תלויה גם כן באיכותו וברמת הנעכלות שלו, ככל שהמזון איכותי יותר בדרך כלל כך גם רמת הנעכלות שלו גבוהה יותר. רמת הנעכלות מצביעה על אחוז המזון אשר מתעכל ונספג בגוף ומתבטאת בצואה קטנה יחסית לכמות המזון הנצרך. באותו אופן, מזון בעל רמת נעכלות נמוכה מופרש בכמות גדולה יותר בצואה ואחוז ספיגתו בגוף נמוכה.

על גבי אריזות המזון טבלה הבנויה מגיל הכלב ומשקלו (בעיקר במזון גורים),  לפיכך הוראות היצרן מצביעות על כמות מזון מומלצת לכלבכם. במזונות מסוימים אף מנחים מהי הכמות המומלצת לכלב המבצע פעילות גופנית גבוהה ועל כמות זו יש להתבסס.

מאפיינים פיזיולוגיים:

מבנה גוף:

הרועה גרמני הינו גזע בעל גוף חזק מאוד ומשקל גוף פרופורציונאלי לצורה ולמבנה גופו. גופו מוצק ושרירי (כולל גפיו, צווארו וכתפיו), טיפה מוארך, מבנה עצמותיו מוצק וקל, מצחו מעוגל מעט, אפו לרוב שחור, עיניו כהות בעלות צורה דמוית שקד, זנבו מוטה כלפי מטה בזמן מנוחה, אוזניו רחבות בבסיסן ועומדות זקוף קדימה, לגורים מתחת לגיל שישה חודשים האוזניים עשויים ליפול מעט.

מימדי גוף:

זכר הרועה גרמני נישא לגובה של כ-60-65 ס"מ ומשקלו נע בין 35-44 ק"ג בעוד שהנקבה נישאת לגובה של כ-50-60 ס"מ ומשקלה נע בין 22-32 ק"ג.

פרווה:

הרועה גרמני פותח במקור לרעיית צאן ובקר באזורים בעלי אקלים קר וקשה, פרוותו הכפולה (בינונית-ארוכה) מותאמת בבידוד חום ובהגנה מפני גשם ושלג.

אורך פרוותו של הרועה גרמני משתנה מפרט לפרט, חלקם בעלי פרווה ארוכה עם כי רובם בעלי פרווה כפולה בינונית באורכה. השכבה החיצונית (שכבה עליונה) הינה צפופה ובעלת מרקם גס יותר ואילו השכבה הפנימית (שכבה תחתונה) צפופה גם כן אך בעלת מרקם רך ודק יותר. פרוותו לרוב חלקה אך לעיתים גם מעט גלית.

בדומה לאורך פרוותו, גם צבע פרוותו של הרועה גרמני משתנה מפרט לפרט, חלקם בעלי פרווה דו-צבעית: שחור עם קרם, שחור עם חום, שחור עם אפור וחלקם בעלי פרווה חד-צבעית: שחור, אפור וחום.

בריאות ותוחלת חיים:

הרועה גרמני הוא בדרך כלל גזע בריא בעלת תוחלת חיים אשר נעה בין 9-13 שנים. עם זאת, בדומה לכלל הגזעים גם לרועה גרמני פגמים ומחלות גנטיות בהן עשוי ללקות.

טרם רכישה של הרועה גרמני מומלץ לבקש אישורים רפואיים אשר מעידים על מצב בריאותי תקין, הן של ההורים והן של הגור, במידה ואינן יש לפנות לווטרינר ולבצע את הבדיקות באופן עצמאי.

בסיועו של רכז הגזע ניתן להגיע למגדלים מבוקרים אשר מפוקחים על ידיו. למגדלים אלה צאצאים בעלי תעודות יוחסין, ויותר חשוב, צאצאים להורים בריאים.

לפניכם רשימה חלקית של המחלות הגנטיות של גזע זה (חלקן שכיחות וחלקן  נדירות):

  • מחלת אגן תורשתית (היפ דיספלזיה).
  • אלבו דיספלזיה.
  • היפוך קיבה.
  • אלרגיות.
  • פגיעה ביכולת הלבלב והפרשותיו (EPI).

במידה ונמצאה טעות בדף זה, אנא עדכן אותנו בהקדם דרך טופס יצירת קשר (ראה צור קשר או לחץ כאן).